באנו חושך לגרש

IMG_20141216_182621 (Large)

חנוכיה לי יש, נר לי דקיק, הבה נרימה את נס הנצחון, אמא נתנה לביבה לי, חמה ומתוקה.

מרוץ חנוכה הסתיים.

אז מה היה לנו?

שמונה נרות, שמונה הדלקות שונות ומגוונות.

הדלקה פרטית עם בנות המוסיקה בפיצה ג'ימיז ברמת אביב. כן, כי במלחמת האור על החושך גם לנו מותר להדליק חנוכיה בכל מקום שנרצה לבקש להפיץ את האור.

הדלקה אחת ייחודית במינה, בה חגגנו  יום הולדת לבתי הקטנה. זהו רגע של קסם כזה, אתה עוצר נשימה, צובט את עצמך ומתקשה להאמין שחלפו להן שש שנים והקטנה שלך גדלה. אתה מבין שוב עד כמה ההתעקשות על האור חשובה בשביל אותו רגע קטן של אושר – ה'פו' על הנרות עם חיוך רחב על הפנים.

בשישי בערב התכנסנו אצל הדודה והדוד הפולנים. עם הרבה ילדים ושמחה שרנו שירי חנוכה מרשימה מסודרת, אכלנו את מרק הגולש המסורתי לצד לביבה וסלט החסה עם הרוטב האגדי. הדלקת הנר הזו היא ילדותי, להתקבץ יחד עם בני הדודים מהצד הפולני.

במוצאי שבת של כל חנוכה יודע כל נצר למשפחה ירושלמית ותיקה, שמתאספים להדלקת נר בסגנון בית פתוח. ההזמנה היא ברוח הקידמה, הפייסבוק, מי שבא בא. שם פוגשים את זקני השבט, את אלו שעברו את השמונים, חלקם מתקרבים לתשעים. במלחמת החושך מול האור, אתה פוגש אותם זקופי קומה בנפש עם חוכמה ותבונה. בזמן השיחה איתם, יש רגע של השתהות ופליאה מגילם, מעיסוקיהם וכיצד הם מכילים את כל השינויים ונשארים שפויים.

כמו כולם עמדנו באינסוף פקקים, מהבית ואל הבית, מהיכל נוקיה להרצליה ולגני התערוכה.

הראשון בסדרה היה הפסטיגל, שלמרות שהכינו אותנו לרע מכל, עבר בשלום. עם מסרים חיובים של להפסיק עם הסלפי ולעבור לחיות במציאות. שוב במלחמה של האור על החושך, רגעי הנוסטלגיה בשירי הלהקות הצבאיות והוקרת התודה לזמרת הילדות של כולנו ירדנה ארזי, גברו על הלאומיות והמילטניות המוגזמת.

השני בסדרה היה 'אדרבה' המופע לילדים של מיומנה. מופע קצת אחר עם צלילים מופלאים המופקים מרעיונות גאונים.  להשלמת הסדרה, צפינו במופע של מותק פסטיבל 'החלקה על הקרח' עם התלבושות היפות נכנסנו לסיפורי האגדות.

אקורד הסיום של האור על החושך היה שבעולם הפנטזיה כל גיבור צריך לחזור לסיפור שלו.

כך גם אני מוצאת את עצמי מפלסת את דרכי בין ענני הערפל הכבדים, מחזיקה בידי את הנסים הקטנים שקרו לי בחג הזה – לחוות הרבה משפחה, חברים, אנשים, טעמים, מראות, צלילים. הם משמשים לי כמצבורים להמשיך ולרקום את העלילה בסיפור חיי בשנה האזרחית הקרבה.

אז אתם שואלים מה צריך גיבור, פשוט להאמין שזה יקרה.

לחיי האופטמיות שבדרך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *