שכנים

פתוח (Large)

לפני כמה ימים נכנסתי הביתה עם שקיות מהמכולת השכונתית ולהפתעתי גיליתי שהשמן חמק מהרשימה הביתית.

הבכור נכנס הביתה רעב ושומו שמיים, כיצד אטגן לו שניצל לארוחת צהרים?

לצאת מהבית להשלמת הקניה לא עלה על דעתי, לכן" אופציית השכנה" נראתה מתאימה ביותר.

יצאתי עם כוס ריקה דפקתי בדלת של השכנה ליד,  לא היתה תשובה.

המשכתי לשכן קומה מתחתי,  גם הוא לא היה.

אזרתי אומץ ודפקתי על דלת שכנים, שאני לא נוהגת לפנות אליהם בבקשות. הם שמחו לראותי, הזמינו להיכנס לביתם ושאלו מה אני צריכה. תחילה חשבו שאני רוצה שמן זית ונתנו לי בקבוק במתנה, הסברתי שוב בהתנצלות שאני צריכה מעט שמן לטיגון. השכנה שזיהתה את חוסר הנעימות שלי מיד אמרה: "זה ממש כייף שבאת, זה מזכיר לי את הימים של פעם, ששכנה נכנסה לבקש כוס סוכר והחלפנו מתכונים לעוגה". הנהנתי בראשי ויצאתי מהורהרת.

לפני שנים לא מעטות, אכן היתה לי שכנה של דלת פתוחה שאפשר לבקש כל דבר, לעצור לקפה אחרי יום עבודה שנגמר ולהרגיש שיש בבניין מישהו קרוב.

היום כמעט ולא יוצא לפגוש שכנים במעלית. במקרה הטוב חולפים על פניהם בחניה 'שלום שלום', אך אם נעבור על ידם ברחוב ספק אם נזהה אותם.

נושא השכנים המשיך להעסיק אותי בשבועיים שבאו אחרי –

מה מרקם היחסים ועד כמה בתוך החיים הדיגיטליים העירוניים אנחנו מצליחים  להרגיש את המקום הזה של 'פתוח', .

מדהים לראות איך מודעות לנושא מצליחה לייצר הזדמנויות:

מצאתי את עצמי נענית להזמנה בווצאפ הכיתתי והולכת לחגיגת יום הולדת של שני עסקים בשכונה בשישי בצהרים,

מציעה לערוך קניות לשכן אחרי ניתוח,

מלווה מהשכן בלי עכבות פותחן יין למפגש נוסטלגי של בנות מהעבודה,

הולכת למסיבת יום העצמאות של חברים מהשכונה,

משוטטת בפינטרסט ומגלה כמה שיתופים של רעיונות והצעות להכיר את השכנים.

הפינאלה, בעודי כותבת את הפוסט נכנס השכן מלטה והגיש לי עוגת שוקולד, שהרבה זמן תכנן להכין ולא יצא.

אז התובנה שלי שזה תלוי בנו, עד כמה אנחנו מודעים, רוצים, פונים ומבקשים להיות שכנים.

אין ספק שלהרגיש קרוב עושה טוב על הלב ונותן לנו משמעות וערך מוסף למקום בו אנחנו גרים.

לנוסטלגיים שבינינו, חנה מירון עם הפתיח המיתולוגי – 'פתוח'.

לחיי השכנות בחיינו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *