הקול הוא הכול

 

תה במרפסת

בימים האחרונים, מסיבה לא ברורה אני נטולת קול.

ככה פתאם ללא התרעה הוא הלך והצטרד עד שפשוט התקשתי להוציא הברה.

לכן, גזרתי על עצמי שתיקה.

נזכרתי באח שלי שעשה ויפאסנה לפני כמה שנים ואת התחושות שלו מאז.

לשתוק – זה רגע לעצור.

זה לחשוב מחשבה מבלי לדבר אותה.

זה לדייק במילים, שאם היית יכול זה מה שהיית אומר.

זה לבטא את עצמך בדרכים אחרות.

זה לא לעשות פעולות יומיומיות פשוטות של שיחה בנייד, או לבקש מהילד להכין שיעורים.

זה להשרות רוגע ושקט על התנהלות היומיומית של הבית.

זה להוריד הילוך, להתכנס פנימה ולהתרכז בריפוי.

גייסתי את המזרח והמערב להשבת הקול –

מרשמי הסבתות,

קולגה שנתן לי מרשם קסם של מורים,

כדור פלא מגרמניה

וכן גם רופא בר סמכא.

עם הקוקטייל של התה, חליטת תבלינים, סירופ מכייח ומשאף

אני כולי תקווה כי מחר הקול ישוב למקומו.

הכי חשוב אל תצאו בהצהרות שהחורף אתם ממש על הסוס, כי זה פשוט יחכה לכם בסיבוב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *