קשת בענן

IMG_20151027_073934 (2) (Large)

בשבועיים האחרונים הבטן מתהפכת, קשה להבחין על מה לא –
על הרגלים שהשתנו בין יום, כמו ללכת ברחוב ולהסתכל מי צועד מאחורי,
על משאב בסיסי שנעלם בין רגע ואנו כמו עכברים מחפשים מקור לחיבורים,
על זה שחלפו 20 שנה וזו שאלה מה השתנה,
ולזה עוד מוסיפים את טרדות היומיום של בריאות וחינוך והרשימה עוד ארוכה.
כאופטמיסטית מלידה, אני ממשיכה לחפש את הקשת בענן, את שביב התקוה, להיאחז בטיפה, גם אם היא חמקמקה ושקופה.
אחרי ימים של אקלים טרופי, כי כבר שכחנו מה זה אקלים ים תיכוני, פתאם קרה השילוב שתמיד יוצר אצלי פליאה – קשת בענן.
חיפשתי מהר מקום לעצירה, ירדתי מהרכב והתחלתי לצלם.
אמנם היא היתה דהויה, רחוקה, אבל היא הופיעה בחוקיות שלה.
בימים אלו, שהשתיקה גדולה, מצאתי שמה שעוזר לי להתמקד זה בדברים הקטנים שנותנים תחושה של אתה, אני , אנחנו.
עם מבט אל האופק, תרה אחר הקשת בענן ומבקשת שנמשיך לחפש אחרי הקשת, גם עם דרוש מאמץ לא קטן.

הקשת עבורנו היא מעבר לדו מימד, היא באה בסטריאו על כל מימדיה ולחיים כאן היא אויר הנשימה שלנו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *