רצה בעיר זרה

 

לרוץ, כן זה ,תפס גם  אותי. לקום בבוקר מוקדם ללבוש בגדי ספורט, לשתות כוס אספרסו ולצאת לריצה.

ואם הייתי אומרת לכם לעשות את זה בעיר זרה?

אחד הדברים שהפכתי לי לדרך קבע , זה לקחת איתי לכל עיר בעולם אליה אני מגיעה את בגדי הריצה ולצאת להרפתקה.

לקום בבוקר בעיר זרה, זה לקום ממיטה לא שלך, להתלבש למזג אויר לא מוכר ולצאת למרחב.

כן, לצאת אל הלא נודע. הדרך לפארק או לגנים היא חיפוש וגילוי ראשוני, כמו המבוך שהינו עושים כילדים. גם אם אתה מבקש לקבל הכוונה עדיין כל רחוב וסימטה הם תמיד נכבשים בפעם הראשונה.

כך קרה גם בברלין.

ערים באירופה יש להן קצב התעוררות שונה ממה שאנחנו רגילים בארצנו הקטנטונת.

שבע בבוקר, מעט אנשים ברחובות, בתי  הקפה רק נפתחים ויש תחושה שאתה בין האנשים היחידים שהתעוררו הבוקר. הקור מקפיא את הלחיים ותוך כדי ריצה יורדות דמעות מן העיניים.

הריצה היא איטית יותר, העיניים גומעות כל פרט בדרך – ספסל , אופניים, דלת של בניין, איש בבגדי עבודה מחכה במעבר חציה.

פתאם בלי לדעת, אתה מוצא את עצמך רץ בשדרה המפורסמת Friedrich Strasse, עושה  Windows shopping  מהיר,  נועץ נעיצה ועוברת המחשבה, נחזור לשם מאוחר יותר לבצע רכישה.

לאט לאט, הרגליים מובילות לשדרת Unter den Liden   :

IMG_20141029_071258 (Large)

 

 

למונומנט הראשון – שער Brandenburg :

IMG_20141029_071904 (Large)

 

מפנים את הראש הצידה ורואים את הרייכסטאג, בניין הפרלמנט הגרמני .

ואז מגיעים לנקודה ירוקה ועתיקת שנים  בעיר  –  גני הטירגארטן. שם עלי השלכת מרהיבים ביופיים והשמש הזורחת יוצרת מראה עוצר נשימה.

 

ביציאה מהפארק נגלית האנדרטה לזכר יהודי אירופה, מונומנט עצום שתכנן פיטר אייזנמן.

IMG_20141029_072538 (Large)

בהחלטה  של רגע, רצתי בתוכה, בספרינט, מהקצה לקצה.  הריצה בתוך גושי הבטון המזכירים קברים מעבירה  בך תחושה של אי נוחות ופחד. לסיים בצד השני עם  חיוך , אנחנו פה! על האדמה הזו רצים, נהנים וזוכרים.

IMG_20141029_073843 (Large)

הדרך חזרה היא תמיד קלה יותר במחשבה, לאט לאט הטופגרפיה של השטח מוכרת יותר. המפה של הרחובות מסתדרת בראש, מסדירה נשימה, פוגשת רצים נוספים ואתה כבר יודע לאן הם פונים.

מוצאת בית קפה קטן עם סנדויצים שהלחם נאפה הרגע, לוגמת אספרסו,

ולרגע קט, מרגישה כמו מקומית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *