שלום כיתה א'

IMG_20150827_174748 (Large)

הראשון בספטמבר הגיע,

שנה חדשה מתחילה לתלמידים, למורים ולהורים, אך לנו המבוגרים יש לב רגיש לקטנטנים שרק סיימו את הגן ומתחילים מסע של 12 שנים.

אצלי, הקטנה עולה לכיתה א' ואנחנו כולנו אחוזים בהתרגשות עם עיניים מצועפות, הדמעה מבצבצת ואנו נזכרים לאחור בחויה שלנו השמורה היטב במחסן הזכרונות.

שלום כיתה א' הוא אחת מהחוויות המשותפות למרביתנו –

יום ראשון ללימודים,

עם ילקוט על הגב,

מבנה גדול,

ילדים ומבוגרים והרבה פרפרים.

שיחות רבות היו לי עם הקטנה על הדבר הזה שנקרא 'כיתה א'  –

דיברנו על פחד ואומץ, על החשש לא לדעת, לא להבין מה רוצים ולטעות.

נשמע מוכר לנו המבוגרים, כי כולנו עולים לכיתה א' במקום עבודה חדש או בלימוד תחביב חדש.

אם לרגע נעצור ונחשוב, יש בחווית כיתה א' אוצר גלום של ראשוניות, סקרנות, התחדשות, תמימות והזדמנות.

אחת השאלות ששאלה הקטנה היא : "אמא למה מתחילים את סדר האותיות מ – א' ומסיימים ב – ת'?"

שאלתי את עצמי: "באמת למה?"

העלנו הסברים והשערות, אך אני נותרתי עם תחושת הפליאה וההשתאות מהסקרנות והיכולת המופלאה של הקטנה לקחת את המובן בעולמנו ולערער עליו בשאלה אחת תמימה.

אז רגע לפני שתדע לקרוא, לכתוב, לחבר ולהחסיר,

בוא נבטיח לעצמנו לאפשר לסקרנות לנבוע,

לערער על המובן מאליו של א' עד ת'

וליצור לעצמנו המבוגרים הזדמנות להתחיל כיתה א' כל שנה מחדש.

בהצלחה לנו.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *