בגיל 42 החלטתי לפטר את האמא הפולניה שלי

IMG_20140908_102818 (Large)

בהארה של רגע, החלטתי לפטר את הפולניה שלי.
את זו הפנימית שמעקמת פנים שהילד נכנס ולא אומר "תודה, בבקשה סליחה",

זו שמסבירה לבעלה איך הכי נכון לנסוע להורים שלו,

זו שכמגיעים אורחים אי אפשר לדרוך במטבח מרוב עצבים,

זו ששואלים אותה מה השעה יש לה קמטי הבעה  במצח,

זו שנאנחת כמו בת 100 ששאלו אותה מה שלומה,

זו שמחנכת את הנהג במכונית על ידה ומתווכחת עם  החברה הטובה  על איך הכי נכון לנהל את המשפחה.
כן, כן , לכל אחד מאיתנו יש את הזרע שבמשך השנים העמיק שורשים עמוק עמוק באדמה  והצמיח ענפים ועלים.
השורשים הפולנים שלי שלעיתים מדברים מגרוני. אלו אותן אמירות מקנטרות של 'משפחה לא בוחרים', 'אני אמרתי לך שאני אסתדר לבד', העלבויות, חישובים קדחתניים של מה יגידו, מה נכון ולא נכון.
למשפטים הפולניים דואגת לנו מיכל פישביין ב – פרויקט הפולניה עיצוב הבית , שווה הצצה.

בסופו של יום, שום דבר אינו עומד בסטנדרט הפולני.

הבנתי שאני רק מפסידה ממנה במערכות היחסים שלי הקרובות והרחוקות ובעיקר פוגעת באיכות החיים שלי.

בגיל ארבעים במסגרת המסע שלי לפיתוח אישי (DIY), בחרתי לפטר אותה.

אבל, איך עושים זאת?
מתחילים לגלגל בראש סיטואציות יומימיות עם הבן זוג, האמא, הבוס החברה הטובה ולבחון איך אני פועלת ? מתוך מה ? מה מפעיל אותי ? ומה מפעיל את הפולניות שבי ?
כמו שכולנו יודעים שמודעות היא 70% מפתרון הבעיה.
הדרך שאני אימצתי היא להתחיל להקשיב לאחר, להבין מה המקום שלו והסיפור שלו.
נכון, זה קשה לפולניה, אבל זו הנקודה שצריך לשחרר את מה ש"נכון" ו"לא נכון" ולא לנתח זאת על פי סקלת המדדים של פולניה.

להתחיל לשאול שאלות מנחות ולא ממקום שיפוטי, ביקורתי אלא ממקום של חשיבה על האחר כדי להטיב עימו.
זה לוקח זמן, מתרגלים, מסגלים ובסוף זה הופך להרגל, מעלה חיוך ונותן טעם ליומיום.
נסו לספור את כמות האנרגיה שחסכתם באותו הרגע ששיחררתם ולא הפכתם עכבר לפיל ודפדפתם.
בכל סוף יום, בדרככם הביתה, רגע לפני השינה, תשאלו את עצמכם – האם דפדפתם היום?
ואז תגלו שגם השינה מתוקה יותר.

2 מחשבות על “בגיל 42 החלטתי לפטר את האמא הפולניה שלי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *