הטרנדולוגית האישית שלי:בדרך שלה

IMG_20141218_074706 (Large)הבת שלי הקטנה העבירה אותי שיעור חיים השבוע.

זה כבר דבר שבשיגרה והיא עושה זאת בחן ומתיקות מרובה.

פורים המתקרב כבר נמצא בקירבנו. התחפושות הישנות הוצאו מהארגז.

ישנם הרבה כיווני חשיבה על התחפושת שתבחר השנה.

בעודנו בהרהורים, גם קופסת האיפורים הוצאה.

בבוקר תמים, רגע לפני יציאה ליום חדש, התבקשתי למצוא את הסטיק הארוך של הצבעים שמאיירים על הפנים.

למרבה הפתעתי, במהירות רבה מצאתי את הסטיק ובתי ביקשה לצייר על לחייה לב בשני צבעים.

היתי בטוחה שהיא תבקש מיד להורידו לאחר שאצייר אותו. לכן וידאתי תחילה שהמגבונים יודעים להתמודד עם הצבע ולהעלימו במהירות. אחרת הדבר יסתכם בתקרית מעציבה.

ציירתי לה לב על הלחי והיא המשיכה לצייר לבד לב על היד ויצאנו יד ביד לגן עם חיוך ענק.

בתוך ליבי תהיתי מאיפה יש לה את האומץ להכנס כך לגן, להיות יוצאת דופן? הילדה הביישנית שלי?

את הרהורי ליבי שמרתי עמוק ואפשרתי לה להנות מתשומת הלב הסביבתית – של הגננת, הסייעת חברים וחברות.

ביום למחרת, המשכנו בציור של קשת ולאחריו בהקשר ט"ו בשבט ציירנו פרח.

אני גיליתי שיש לי ילדה טרנדולוגית עם קו התפתחות וסגנון יחודי משלה – למביני עניין בפיזיקה משפחתית.

כל פעם היא מפתיעה אותי מחדש בבקשות שלה לקו ייחודי בשילוב הבגדים, סרטים לשיער או ציורי פנים.

כאמא פולניה של פעם, עם הילד הבכור זה  אף פעם לא היה עובר.

אך אלפי קילומטרים של הורות ונסיון חיים לימדו אותי את היופי ביצירת מרחב פעולה בטוח להתנסות ולמידה המביא עימו צמיחה וגדילה.

כן, כן בטוח.

לשחרר את הכבלים, מקום נטול הערות פולניות, שיפוטיות ושום נסיון לכפות את הדרך שלי.

ילדת הפרחים שלי גדלה וצומחת איתי.

בדרכה שלה היא בוחרת להעז ולפרוץ את המקום החבוי והנסתר שנגלה אט אט אל העולם בקצב שלה.

אושר גדול.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *