עוד שבת של כדורגל

20141213_101239 (2) (Large)

מי שמכיר אותי יודע, שזו כותרת שלא מתאימה לי.

אני ועשרה שחקנים בכל צד רודפים אחרי כדור אחד, נשמע מאד משעמם ומה לי ולזה.

גיסי וילדיו שרופי הפועל ניסו פעם להסביר לי את האהבה הגדולה, אך מודה לא התחברתי.

השינוי החל שהבן האמצעי שלי החליט להפוך את הכדורגל מתחביב לאימון מקצועי של שלוש פעמים בשבוע ומשחק בשבתות. כך מצאתי את עצמי נוסעת השבת למשחק כדורגל באשדוד.

אחד הדברים שסיגלתי לעצמי עם גיל הארבעים הוא יותר גמישות, זריזות וקלות תנועה המלווה בחיפוש אחר מלאות חיים.

לשבת על הטריבונות במגרש כדורגל, באשדוד, אין ספק שזה זמישות (זריזות – גמישות) חדשה שסיגלתי לחיי.

החויה התחילה מקבלת המדים, איזה מספר הפעם יתנוסס בגב החולצה וחישוב זמנים של מתי מגיעים, נגד מי נהיה בכל מחצית ומתי הפסקה כמובן.

אני, האחות, הסבתא והסבא, שזו הפעם הראשונה, נשמענו להוראות המאמן וניסינו לספוג מהאוירה.

חדוות ההורים המלווים את ילדם עוררה השתהות ופליאה – שקיות הפיצוחים, שאליה התלותה מיומנות גבוהה של פיצוח, הפירות, העוגות והקפה השחור ישר מהאש שהוכן על הטריבונות.

IMG_20141213_114302 (Large)

לזה התווספו קריאות, 'יאללה אתם רוצים שאביא לכם שמיכה וכרית, להתעורר', 'איפה ההגנה שלכם', 'יש לו רגל כמו מגנט לכדור'.

מחיאות הכפיים בכל פעם שאחד הילדים בעט וישר מחפשים את ההורה של הילד כדי להחמיא.

מעיין אחוות אחים לשבת, עם שמש קופחת וילדים, זאטוטים יחסית, רצים ללא לאות על המגרש.

בשריקת הסיום, הבנו שניצחנו את הקבוצה מחולון 2:0 , אך הפסדנו בגדול לאנשי המקום 4:0, האדומים האלו היו ממש מעולים.

קשה להסביר במילים את התחושה שהציפה אותי באותו הרגע שראיתי את ילדי עייף, שרוט ומיוזע אוחז בידי חבריו ורץ על המגרש אל הקהל בטריבונות ומקבל תשואות ומחיאות כפיים.

האמת, שהיה הרבה פרגון על המגרש ומהטריבונות, לרגע המשחק הזה שנקרא כדורגל קיבל זרקור אחר ממה ששומעים עליו בתקשורת.

מהמקומיים קיבלנו המלצה חמה על מקום לאכול ואין כמו לסיים שבת של כדורגל מול הים והפעם באשדוד.

IMG_20141213_142217 (Large)

שיהיה לנו שבוע עם הרבה פרגון ואור.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *