חמצן

ברקע התבודדות של שלומית בונה סוכה מטעמי מדינה ולא דת, איש ואישה ספונים בביתם, בחיק המשפחה הגרעינית.

זו בקשה הזויה לתקופתנו ונראה שממציא התקנות חי בסרט, הרי בשנת 2020 המושג הזה "משפחה גרעינית" צורות רבות וגבולות לא ברורים.

בתוך הניסוי האנושי, בו אנו מנהלים שיגרה כלשהי,

עולים הבזקים, הבלחות של געגוע

המקבלים צורה של ענן.

לעיתים אנו יושבים על ענן צמר גפן בקלילות היוצרת נעימות בגוף ומפליגים למרחקים.

לעיתים אנו יושבים מתחת לענן הממטיר עלינו דמעות של החיים עם משבי רוח סתו, המשאיר אותנו ריקים בלי אויר.

כל הפלשבקים לדברים שלקחנו כמובן מאליו:

לקום בבוקר להתארגן עם הילדים,

לנסוע באוטו לעבודה,

לחגוג עם המשפחה הרחבה,

להיפגש לערב עם חברים בים,

לתכנן את החופשה הבאה,

לצאת להופעת מוסיקה ולרקוד עם ים אנשים זרים

מתגלים בחצי שנה האחרונה כחמצן של החיים יותר מתמיד.

פתאם לראות בקליפ אנשים בהופעה חיה,

רוקדים,

צוחקים,

שותים,

נהנים מהחיים,

נתפס כאוטופיה על ענן שיחד עם גלי החום הכבד העוברים עלינו, נראה רחוק ובלתי מושג.

מה עושים עם כל הגעגועים האלו?

מסתכלים על השמיים,

מקבלים השראה מצורות העננים שאף פעם לא דומים אחד לשני

ומייצרים ביסים קטנים של החיים, עם משאלת כוכב שנצליח לחוות מחדש את הדברים שאנחנו באמת אוהבים,

לא נכנע להכתבות,

נצא מהשבלונות המוכרות ונעצב מחדש את מה שעושה לנו טוב.

חג סוכות מרומם,

שלכם

רני

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *