אדם בתוך עצמו הוא גר

 

הרבה מדברים על היום שאחרי, על העולם החדש שטרם נולד, אין ספק שדברים הולכים להשתנות. מה, איך וכמה לא ידוע?  מה שכן ברור, שחלק מזה תלוי בכל אחד מאיתנו.

בעשור האחרון התרגלנו להיות בהפעל: לצאת החוצה, לפגוש אנשים, לראות עולם, ליצור, לקבל חיזוקים וסיפוקים מהסביבה.

בבת אחת נסגרו השערים ואולצנו להתכנס פנימה, לחזור לבסיס, לחזור לבית.

חלקנו עם יקירנו וחלקנו לבד.

הקורונה איתגרה אותנו בהפיכת הבית לחוץ החדש שלנו.

בבת אחת נוצר לכל אחד מאיתנו מקטן ועד גדול עודף זמן, שבו לא ניתן להמשיך ולעשות את מה שעשינו עד כה.

נדרשנו , כמו בשירו של שלום חנוך ' אדם בתוך עצמו הוא גר'  לצלול פנימה.

הצלילה פנימה הפוכה לחיים האינטנסיביים שחיינו עד כה, היא בקצב אחר,

יש צורך לאזן חמצן ולדאוג שהריאות שלנו לא יתפוצצו מהרצון לעלות מהר למעלה. אך מי שמכיר את החויה יודע שכמצליחים לאזן ולצלול מגלים עולמות קסומים שלא ידענו על קיומם.

היכולת להכיר מחדש את הזר,

שבעצם הוא אני,

איפשרה לי להתבונן וללמוד מתוך סקרנות

מה חשוב לי,

מה מייצר אצלי שקט ומרגיע,

מה מלחיץ וחונק,

מה אני אוהבת לעשות ומה פחות,

במה אני חזקה ובמה יש לי עוד דרך לעשות.

הגילוים האלה עוזרים לנו להיטען באנרגיה ולהיות מדוייקים כלפי עצמנו וכלפי האחר.

הגבולות בין הבית לעבודה היטשטשו ונוצר לנו מרחב פלואידי של זמן בו,

נפרדנו מהרגלים ישנים, התחדשנו בהרגלים חדשים,

עבדנו על היכולת להימתח לכיוונים שונים,

והעזנו להתנסות.

קחו איתכם את התובנה הזו,

כאנשים וכארגונים

ותעזו לבחור את הדרך, גם אם היא עדיין לוטה בערפל.

איתכם,

רני

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *