Zoom אנושי

הימים האלו שחלפו על האדם, החברה, המדינה, כדור הארץ עוד ילמדו, יחקרו ויכתבו בדפי ההיסטוריה האנושית.

הראש מוצף במיליון מחשבות ובכיוונים והצורך לכתוב הלך והתגבר עם אירועי השבוע, אך היה לי קשה להחליט מה מתוך השטף אדלה.

כמו תמיד יציאה לטבע, מחוץ לקירות מבצרך מייצר תובנה.

החלטתי בבוקר לצאת עם בתי הצעירה לחילוץ עצמות, בהליכה בטבע עירוני, כמו שהיינו רגילות לעשות כשהיתה קטנה. לא לפני שבתי שאלה בהיסוס, האם זה מותר ואפשרי ואני מנגד מצטטת לה מסט הכללים החדש.

לרגע ניתן לחשוב שאנו נעות במשחק מציאות רבודה,

אבל מהר מאד מבינות שזו המציאות ומצטיידות באלקול ג'ל.

השביל שבדרך כלל מלא בעוברים ושבים במזג אויר כזה,

כמעט ריק מאדם ורק מדי פעם מגיחים מולנו אנשים, לעיתים עם מסכה,

באים בזוג או משפחה (עד 5 כמובן) תופסים מרחק כדי להימנע מאזור חיכוך,

חולפים ועוברים הלאה, בלי מילה.

באויר מורגש רצון בלתי מדובר לחלוק ולשתף במה שקורה מסביבנו, במצב הבלתי נתפס.

אנשים צמאים למילה, למבט, למגע לאנושיות.

פתאם יש תחושת סולדריות אדירה לאחר, לזר ורצון עז לחיבוק למפגש הפיזי הבלתי אמצעי.

היקום במין מסר הפוך על הפוך בודד אותנו,

איפשר לנו להיות מחוברים למסכים בלי הגבלת זמן

ואנחנו רק רוצים לברוח החוצה לעולם הפיזי, לאינטרקציות אנושיות לזרם החיים.

השבוע הזה חשף את המקום האנושי שבכל אחד מאיתנו – איך אנחנו נראים שאנו קמים בבוקר, איך מתנהלים היחסים שלנו עם ילדנו ובני הזוג.

בסיום אחת משיחות ה – Zoom שהבן שלי קיים עם המחנך שלו, הוא ניגש ושיתף בקושי של מחנכו לנהל את השיעור איתם, שברקע בתו הפעוטה בת השנה ואף על הכל הוא המשיך איתם ולא ויתר.

המשבר הזה מזמן לנו אינסוף  'שיעורים מהחיים'.

כל שעלינו לעצור,

להתבונן,

לשאול מה קרה 'כאן ועכשיו'

ומה אנו יכולים ללמוד מזה על עצמנו, על האחר ואיך ניתן ליצור טוב יותר.

עם הרבה אופטימיות ומחשבות פרודוקטיביות נמשיך יחד כי זה מה שיש לנו,

שלכם

רני

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *