סערה

בחוץ הרוחות משתוללות,

ענפים נשברים,

אבנים זזות ממקומן,

העלים נדחפים למקומות שונים ומוזרים

והממטרים הבלתי פוסקים מייצרים זרימה אינסופית השוטפת את מה שצריך להישטף, בדרך שלפעמים לנו קשה לתפוס.

הטבע מייצר לנו מופע ראוה,

באויר יש מתח לצד אנדרנלין,

הסתגרות לצד סקרנות לצאת החוצה,

רטוב לצד יבש,

שבר לצד יצירה

ואנחנו מקבלים שיעור חוזר על איתנו של הטבע לעומתנו, בני האדם.

העשור הזה מסתיים באקורד סערה.

עיתוני השבת והרשת מלאים בסיכומי העשור, סוקרים את פריצות הדרך לצד האסונות.

הרצון שלנו הנע בין חיים שלווים לבין חיים סוערים

הוא חלק בלתי נפרד מהמין האנושי.

כמי שבעשור הזה הפכה את הסערה לאנרגיה בלתי פוסקת של יצירה,

יודעת שכשנימצאים בסערה, עפים לכל מיני כיוונים, נרטבים, נכווים,

אך גם צומחים,

מתפתחים,

השקט והרגיעה חוזרים

ומנעד החיים מתרחב.

בין הדלקת נר אחת לשניה, לא פעם עוברת בי המחשבה,

איזה נס גדול נרצה שיקרה פה?

כדי שהסערה השוכנת באזורנו,

מדינתנו,

בחיינו האישיים תהפוך לאנרגיה מחוללת שתביא לשינוי בחיי היום יום שלנו.

בנימה של פרידה מעשור,

ליבי ועיני נשואות לעבר 2020 לעשור החדש, שגם הדימיון מתקשה להתחקות אחריו.

 

שלכם גם ב – 2020,

רני

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *