הגשם הראשון

לבוקר של גשם ראשון יש ריח ייחודי, שמדגדג את האף ומציף בהרגלים של תקופה מהעבר, חורף (תקופה ששכחנו ממנה אחרי הקיץ האחרון):

לשים צעיף על הצוואר…

להכין סיר מרק חם..

ההתלבטות מול ארון הבגדים מה ללבוש לא חם מדי ולא קר מדי

ולבסוף להצליח לשלוף את החולצה הראשונה ממדף בגדי החורף, ובהתאם לעוצמת הגשם להחליט אם נעליים קייציות, או הגיע הזמן לנעלים חורפיות שכל כך התגעגענו אליהן.

כמו בפנים גם בחוץ יש תחושה ששוב הגשם הראשון הצליח להפתיע ולבלבל אותנו.

כבישים נסגרים, עומדים בפקקים,

ברדיו יש יותר תחזיות מהרגיל ואנשים מודיעים שיאחרו לפגישות.

זה הזמן שאני מוציאה את האנתרופולוגית שבי, חוקרת חברות ותופעות ומתבוננת:

באנשים שלבושים קצר עם מטריה ביד,

באנשים שהחורף כבר מורגש עליהם מכף רגל ועד ראש,

הכי מעניינים אלו עם השילובים המוזרים, כמו למשל רוכבת אופנוע עם מעיל גשם, טייץ וכפכפי אצבע

ואז עולה השאלה האם זו תופעה עולמית או מאפיין מקומי בלעדי.

בבוקר ביום שאחרי, יצאתי לריצה ופתאם נפל לי האסימון. גשם ראשון הוא שיבוש מהסוג המשובח שהטבע כמו הרבה דברים אחרים יצר עבורנו. השאלה איך אנחנו תופסים וחווים אותו בשיגרה:

כקלקול,  הפרעה, תקלה

או

בזרימה, בטבעיות וכהזדמנות

להתנסות חדשה.

 

אז רגע לפני ששעון הקיץ עוזב,

החושך של הבוקר נעלם ומגיח מהר מדי בשעות אחה"צ המוקדמות.

יש לנו הזדמנות לפקוח עיניים ולחפש אחר השיבושים בחיינו

ולא לשקוע בתרדמת החורף שתבוא.

שלכם,

רני

2 מחשבות על “הגשם הראשון

  1. איזה יופי לפתוח כך את השבת בקריאת הפוסט, הלוקח את המעטה הסגרירי של השבת שחובקת גם את הסממנים הראשונים של גנרל חורף,
    ומעניק להם חיות אמירה.
    המבט האנתרופולוגי שלך, המקיף והמנביט אור על הנחבא והלא מואר, מופיע כבר מראשית הפוסט ולא רק מהאמצע.
    נפלאה בעיני היכולת שלך לעצור מול המציאות , להביט, להרהר, לבטא בפשטות תבונית אבל עם הרבה הארה אופטימיות וראייה מוכללת
    ולהגיע לאמירות שיש בהן משק כנפיים של ספירה אחרת הפוגשת את הכאן והעכשיו.

    תודה רבה !!!
    שבת שלום וחורף נעים וחמים !
    נתן

  2. תיאורך את הרגע הספציפי המתרחש והעיסוק בעונת השנה מזכיר את המאפיינים של שירת ההייקו היפאנית.
    אשרייך שאת מצליחה ללכוד כאלו רגעים קסומים. גם בהוויה וגם בכתיבה
    יפעת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *