געגוע

מתחילת הקיץ, מתעתעות בי מחשבות על כתיבת פוסט העוסק בגעגוע.

רגש עם עמקים, גאיות, שבילים ונהרות המספר לנו סיפור על –

שורשים וכנפיים,

מאווים ותשוקות,

שנאות וסלידות,

זמן עבר,

זמן הווה

וערגה לדברים שהינו כבר רוצים שיקרו ועדיין לא הבשילו לזמן מעשה.

לכל אחד מאיתנו יש געגוע לתקופה, למקום, לאדם בעוצמות משתנות – מהחסרת פעימה ועד גרון חנוק עם דמעה והכל מסתעף על קו החיים.

הקיץ עבר והייתי כל כך שקועה בפיתוח בעבודה, בפעילויות עם הילדים, שתחושת הגעגוע נמוגה בין גלי הים והשמש היוקדת.

ספטמבר הגיע, התחלנו סוג של שיגרה ואז קרה האירוע שזעזע ולא נותן מרגוע, ופתאם נזכרתי בצורך שלי לכתוב על געגוע ואיך בין רגע מתעתועי מחשבה הוא תפס צבע וצורה.

אל שגרת היום יום נימי הגעגוע חודרים את המעטפת מופיעים בפתאומיות –

באמצע פגישה,

בשיר מתנגן ברדיו,

בריצה בפארק,

בהודעת וץ אפ מחברה,

בסגירת יום על הספה –

חושפים שורשים.

בשיחה עם חברות, על תחושות געגוע, אחת מהן אמרה : "געגוע הוא רגש חזק אשר לוקח מהאדם כוחות ועם הזמן הנפש שלנו נשחקת".

בשבועיים האחרונים אני מסתובבת עם מחשבות שמתכנסות כל פעם לשאלה שמעסיקה אותי: איך מצליחים להפוך את הרגש החוצב בתוך נבכי הנפש עד למצולות למעיין נובע –

בעל שיפוע,

עם בעבוע,

עם נענוע.

כי אולי אם נעלה את הכל בריבוע במחשבתנו,

אולי הרגש החזק לכמיהה למה ולמי שאינו נמצא עוד בסביבתנו יהווה עבורנו מנוע ליצירה ולחיים חדשים.

 

פותחת את הסתו בגעגוע פרוע,

שלכם,

רני

4 מחשבות על “געגוע

  1. במשך שנים רבות תהיתי בשאלה של מה קורה עם הגעגוע לא עבורנו מי שהמשיך לחיות, אלא עם מי שהלך… אני לא אדם מאמין במובן הקלאסי, אבל הפרידות ( ולשמחתי לא היו כאלה הרבה ) מאנשים אהובים שהלכו לעולמם הביאו אותי לאמונה שיש משהו אחרי… חייב להיות הרי אין הגיון שהיתה כאן וזהו… אבל אז תהיתי, איך מי שהלך להשאיר כאן עולם ומלואו מתמודד עם "זה" הגעגוע ???? ואז הגעתי למסקנה ( והכל כמובן מהבנות אישי לפרטי ) שלעולם הבא עוברים "בלי" זו ההקלה שאם נפרדת אז לפחות מנגנון הכאב מהפרידה לא עובד משמע לא כואב. שוב הגיון פנימי שלי. ככה נשארנו אנחנו עם הגעגוע המכאיב אבל בחיים, ויקירנו מתקיימים היכן שהוא בחלל האינסופי אך ללא הכאב.
    ואולי בעצם כל המנגנון ה"מופרע" שלי נועד במידה מסויימת להקל במעט על הכאב האישי שלי…

  2. המחשבה שלך להפוך את הכאב ממשהו שוחק שגוזל אנרגיה ומשאבי נפש למעיין נובע, מנחם ומנענע היא מאוד יפה ונשגבת. זוהי הצעה שמרחיבה את הנפש ורואה בה כמי שיכולה להצמיח בתוכה חלקים חדשים. זה מאוד אופטימי וגם מאוד מחייב. לא רק להגיב ולהתמסר לכאב אלא גם לפעול וליצור מתוכו. הליריות של הטקסט שלך בפוסט הזה הוא דוגמא לכך.

    • תודה על מילותייך כמי ששותפה לשיח.
      למילה געגוע יש מילים רבות המתחברות, מתרחקות ורוקדות עימה ריקוד צמוד ויוצרות מעיין נובע.
      המודעות לרגש ולעוצמתו היא חלק מיכולת שלנו ליצירת מרחב אפשרויות ביחס ובמעשה עם הגעגוע.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *