זמן מדבר

 

%d7%96%d7%9e%d7%9f-%d7%9e%d7%93%d7%91%d7%a8

מאז ומתמיד היתה לי משיכה למדבר, לגווני הצהוב הפרוסים על מרחבים עצומים עם משחק של גבהים ועוצמה, שקשה להסביר במילים.

לכן כשבאה הזדמנות להדרים, אני הראשונה לקפוץ על העגלה ושל זה מצטרפת התנסות של DIY זה הופך למו – שלם.

יום חמישי בבוקר, עם הפנים לכיוון ירוחם, נסענו בשתיים לחווית אריגה מדברית.

את פנינו קיבלה אשה מיוחדת במינה שהייעוד שלה בחיים הוא שימור מלאכות יד עתיקות אשר חברה לאשה בדואית, יזמת, שפתחה בפנינו את מאהל האירוח שלה.

 

%d7%96%d7%9e%d7%9f-%d7%9e%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%90%d7%9b%d7%99%d7%9c%d7%94-%d7%91%d7%a6%d7%95%d7%95%d7%aa%d7%90האכילה בצוותא עם הידיים לצד סיפורים אנושיים ושיחות עד שעות הלילה המאוחרות על תעוזה נשית בקרב נשות השבטים, הוסיפו משמעות לחדוות האריגה של מלאכת היד עתיקת השנים.

אריגה בנול קרקע היא מלאכת יד בעלת אופי ייחודי –

מותאמת לצרכי האורגת, בנדידה תמידית,

מצריכה שיתוף פעולה ועזרה מזוג ידיים נוספות להנחת התשתית,

מאפשרת מעוף ותעוזה בצבעים ובדוגמא,

מצריכה דיוק ועבודה שיטתית,

מגייסת את כל שרירי הגוף, במיוחד הגב,

מזמנת זמני שיחה במגוון נושאים,

ובעיקר זמן לחשיבה על הדברים הקבועים ועל הדברים המשתנים בחיינו.

%d7%96%d7%9e%d7%9f-%d7%9e%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%a2%d7%a8%d7%a4%d7%9cביום למחרת, התעוררנו לערפל, מלווה בריחות של פיתה,לאבנה, קפה שחור ועם דגדוג בידיים להתחיל וליצור.

במרץ רב, עם ריפוד לישבן התחלנו באריגת שתי השורות הראשונות, כי הן האינדיקציה האם פריסת החוטים נעשתה 'ללא דופי'. אצלי נמצאו כמה טעויות.

מלאכת התיקון היא לא מדע מדוייק ויש מספר דרכים להשבת הסדר על כנו. בעיקר יש צורך בגיוס מנה גדושה של סבלנות והשתהות במציאת הפתרון.

על מנת לא לחזור לנקודת הפתיחה העדפתי לחיות עם טעות אחת, שחדי העין ומביני העניין יזהו אותה, אך להדיוטה כמוני, שרק עושה את צעדיה הראשונים זה מספק ואפשר להתחיל במלאכה.

הפעולה של הצלבה למטה ומעלה פעם אחר פעם, שעה אחר שעה הופכת לטכניקת ידיים כאילו היתה שם תמיד. היחיד שהתקשה לתפקד הוא הגב. התמונה שנראתה היא נשים אורגות ומדי פעם יש השתטחות אחורה על המזרון לצורך רגיעה ומנוחה ובעיקר מתחדדת ההבנה כמה קשה היא המלאכה.

בשעות הצהרים, התחלנו בשלבי הקיפול והתיישבנו לעבד את החויה.

עבורי חוויה מסוג זה היא חוויה מטעינת אנרגיה, יש בה את הקפסולה בזיקוק הנכון, שמאפשרת לי לחזור הביתה עם נקודת מבט אחרת, עושר, עומק ושקט פנימי.

את החוויה הזו חתמנו בנסיעה הביתה עם כוס אספרסו לצלילי קולו של הזמר האגדי שהלך לעולמו לאונרד כהן.

לזה אני קוראת זמן מדבר.

לסקרניות, אנחנו מתארגנות לעוד זמן מדבר של אריגה, מוזמנות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *