תשע"ח

השנה הזו מתחילה עם פעימות לב מואצות, בלי אויר בריאות ועם הרבה שאלות – חלקן פתוחות, חלקן מתפלספות, חלקן מעצבנות, חלקן מורכבות, וחלקן מסקרנות. משנה לשנה אני מרגישה שסימני הקריאה בחיינו הולכים ומטשטשים. מה שהיה מובן בתש"ח, או בתשנ"ו, אינו ברור עם סיומה של שנת תשע"ז.   בפתח תשע"ח, כמדינה, חברה וכפרטים החיים בה –

עוד >>

ארזת לבד?

רגע לפני עליה למטוס נשאלת שאלה. לעתים היא נשמעת הזויה ולעתים מתקבלת בהבנה מלאה, תלוי במצב הרוח כמובן. אך עבורי היא קיבלה משנה תוקף וחשיבות הקיץ הזה. כבר בתחילת הקיץ מצאתי את עצמי מתחבטת בקול רם עם חברות וקולגות על איך יראה השבוע, שהם לא איתי. אופציות רבות הועלו: להשקיע במרץ בעבודה, לקחת ימי חופשה

עוד >>

מלווה

אחרי פרק זמן ממושך שהחל מגיל התבגרות בו אני כאמא- ממודרת מלתת עצות, מוגבלת בזמן האויר המוקדש לי וליתר בני המשפחה,  פתאום התהפכו היוצרות  – יש רצון בנוכחות, ניתן כבוד למילה, יש הקשבה למשוב, זמן לדבר בלי מסכים ברקע, רק הוא ואני – אני והוא וכמובן המורה לנהיגה שאמר ש… זוהי תקופת המלווה שלי עם

עוד >>

מה נשתנה – מה נתחדשה?

  השאלה הזו נשאלה בפורום מקצועי בו אני שותפה, התבקשנו לשתף מה התחדש אצלנו לקראת האביב? האמת, שהייתי צריכה לצאת לפגישה, עניתי במהירות, שאין משהו ייחודי שאני יכולה לחשוב עליו ויצאתי. אתם מכירים את זה.. שהשאלה עדיין מהדהדת אצלכם…ולא עוזבת… זה קרה לי, חשבתי איך יכול להיות שאני לא יודעת על מה לשים את האצבע.

עוד >>

להיות ירושלמית

בניגוד להרבה אנשים שמתגאים בהיותם ילדי עיר הבירה שלנו,  אני מודה שאני תל אביבית מושבעת. נולדתי בירושלים, אבל בגיל שמונה עברנו לתל אביב ומאז הדחקתי את העובדה הזו ופיתחתי זהות עירונית ברורה לעיר תל אביב. חלק ממשפחתו של אבי עדיין מחזיקים בכס הירושלמי, גרים בעיר וגאים לחיות בה. כך שלעיתים באירועי משפחה ישנו דיון סוער

עוד >>

אור למורה

אני לא יודעת אם רובנו מודעים לקיומו של חג ישראלי די חדש בנוף, שצמח בארבע השנים האחרונות בצמידות לחג חנוכה, חג האורים – 'יום המורה'. המטרה היא להוקיר ולהעריך את המורים/ות על עבודתם/ן בחינוך דור העתיד והצדעה לעוסקים ועוסקות במלאכת ההוראה. ביומיום שלי אני פוגשת הרבה אנשי חינוך, שבחרו להיות מורים לילדינו בעולם המשתנה של

עוד >>

תשעז

לפני שהשנה החדשה נכנסת אנחנו נפרדים. לא תכננו פרידה שכזו, היא תפסה אותנו ממש בימים האחרונים, בסיומה של השנה. נכון שבכל שנה אנחנו נפרדים מהשנה שעברה – מחוויות שהיו, טעיות שנעשו. אנשים, חפצים, שירים, הרגלים, נופים, טעמים. השנה, מרגיש לי אחר. תשעז בא מהשורש העז, בהגדרה המילונית – להחצין, להפגין אומץ וקור-רוח. בשנתיים האחרונות, יש

עוד >>

פרגון

הפירוש המילוני של המילה פרגון הוא מַחְמָאָה, הִלּוּל, שִׁבּוּחַ (מתוך מילוג). אני כותבת זאת לא כי אני לא יודעת, או זוכרת, אלא ממקום של הדהוד פנימי. היום בעודי מטיילת עם בני ביום כייף, האחרון לחופש זה, פגשתי עמית לעבודה, איש יקר לי מאד, ערכתי היכרות בין השניים. בעודנו עומדים, העמית לעבודה פותח בשטף של מחמאות עלי

עוד >>

חופש גדול

זהו 6 ימים לסיום אוגוסט, לחופש הגדול – לג'יגולים האינסופיים כל יום ביומו, לערבים שהפכו להיות אמצע היום, להרגלי בוקר חדשים שפיתחנו לנו, לעוצמות רגש וקול שאולי לא הכרנו, לפרצי יצירתיות 24/7  ולבחירות שונות ומגוונות שלנו ומסביבנו. אין ספק כי הקיץ מתרגל ומאתגר אותנו במקומות לעיתים חלודים ומכריח אותנו להיות נוכחים בכאן ועכשיו בלי תרוצים.

עוד >>

האריה

במשפחה שלי כל אחד מבני המשפחה שמגיע ליום הולדת עגול חוגגים ובגדול. זה מתחיל מבחירת הלוקשיין, עובר לתוכן, לתפאורה ומיד זה הופכת להיות הפקה. גם אם בעל השמחה אומר את רצונו ואף יוזם, עדיין מאחורי הקלעים נרקמים החוטים ונטווים המילים. הפעם חתן השמחה הוא אבי שמלאו לו 70. אבא שלי בן 70, בריא כמו אריה,

עוד >>