הרבה פנים לה

  היא נפתחת בסימן שאלה, בהרבה תחומים בחיינו. אין בה עדיין הכרעות, קביעות לאן פנינו מועדות. רגע לפני שהיא מתחילה יש לכל אחד ואחת אפשרות, להתגבר על הפחד שאוחז בנו ולהיפרד מעשור מורכב, מפותל ועצוב. שנת תש"פ מזמנת עבורנו אינספור פרחים שלא ראינו, פזמונים שלא הכרנו, פתרונות שלא גילינו, אך הכל טמון בשורש: פ.ת.ח. אם

עוד >>

חזק ואמץ

הקטנה שלי בצופים. כן כן, אני שגדלתי וביליתי את רוב שנותי בשבט הצופים, שבתות וחגים, שיחררתי. אפשרתי לכל אחד מילדי לעשות את בחירותיו לגבי הצטרפותו לתנועה כזו, או אחרת או לא. ההתחלה שלה לא היתה קלה, פעולה כן פעולה לא, אבל איפה שהוא לקראת סוף המחצית הראשונה של השנה נוצר הקליק. השמועה נפוצה בסביבתנו וחברה טובה,

עוד >>

ויהי אור

בתחילת המסע שלי לפיתוח אישי בגיל 42, לקחתי את אחת ההחלטות המשמעותיות והיא לפטר את האמא הפולניה שלי (מוזמנים לקרוא את הפוסט). במקום לשבת לבד בחושך, פתחתי בלוג והתחלתי לכתוב על תעוזה ובחירה בחיי היום היום, אני הולכת בקביעות למפגשים עם קהלים שונים בנושאים מגוונים, אך עדיין מקנן בי הצורך להכיר אנשים ולהרחיב מעגלים מעבר

עוד >>

הגשם הראשון

לבוקר של גשם ראשון יש ריח ייחודי, שמדגדג את האף ומציף בהרגלים של תקופה מהעבר, חורף (תקופה ששכחנו ממנה אחרי הקיץ האחרון): לשים צעיף על הצוואר… להכין סיר מרק חם.. ההתלבטות מול ארון הבגדים מה ללבוש לא חם מדי ולא קר מדי ולבסוף להצליח לשלוף את החולצה הראשונה ממדף בגדי החורף, ובהתאם לעוצמת הגשם להחליט

עוד >>

הפעם הראשונה שלי

יושבות בציפיה,שורה שלישית באמצע,מולינו ניצב המסלול – גבוה,לבן ,מרשים. "זו הפעם הראשונה שלי" לחשה לי הקטנה בעינים בורקות ואני גמעתי את עינייה ועניתי: " גם שלי". אז נפל לי האסימון, שזו הפעם הראשונה שלי. עד היום, כל ההכרות שלי היתה דרך מסך הטלויזיה ומעולם לא כחויה בעולם האמיתי. עולם האופנה מתקשר אצלי עם בת כיתה

עוד >>

תיקוני סבתא

בחודשים האחרונים אני עושה את הצעדים הראשונים בתפירה, זה התחיל בקטנה מתחפושת של הבת ויחד עם חברה החלטנו להשקיע וללכת לקורס מקצועי בסיסי. במפגש הראשון נשאלתי לציפיותי מהקורס ועניתי: "מבחינתי, הרווח יהיה לדעת לעשות מכפלת כמו סבתא שלי.". תפירה עבורי זו סבתא חיה: לעמוד ישר בלי לזוז ולחכות עד שתיקח מידות, או התמונה של סבתא עם

עוד >>

המקום הכי נמוך

מתנות הן לעתים כמו אבן שנזרקת למים ויוצרת מעגלים. כך קרה לי השנה ביום הולדתי, חברה שהיא כמו 'אחות' העניקה לי מתנה. בחמש בבוקר מצאנו את עצמנו על ג'יפ עם עוד חובבי צילום בדרכנו לשיט בסירת גומי, כזו כמו של חובלים. בחושך כמעט מוחלט, הסירה פילסה דרכה בין הגלים ותהיתי לעצמי ובקול רם – כיצד

עוד >>

הכוהנת הגדולה של ה – DIY

לבני גילי היא זכורה מתוכנית הטלויזיה שחור לבן, בה היינו רתוקים למרקע (קרי מסכים היום) בציפיה מה היא תביא איתה הפעם ב'הכינותי מראש'. עבורי היא היתה "אמא שניה". שם נעורי הוא עוזיאל. במפגש עם אנשים בודדים, או קהלים השאלה הראשונה לאחר הצגתי: "אז אמא שלך זו בתיה עוזיאל?" עצם השאלה העלתה בי חיוך. התשובה היתה

עוד >>

געגוע

מתחילת הקיץ, מתעתעות בי מחשבות על כתיבת פוסט העוסק בגעגוע. רגש עם עמקים, גאיות, שבילים ונהרות המספר לנו סיפור על – שורשים וכנפיים, מאווים ותשוקות, שנאות וסלידות, זמן עבר, זמן הווה וערגה לדברים שהינו כבר רוצים שיקרו ועדיין לא הבשילו לזמן מעשה. לכל אחד מאיתנו יש געגוע לתקופה, למקום, לאדם בעוצמות משתנות – מהחסרת פעימה

עוד >>

תשע"ח

השנה הזו מתחילה עם פעימות לב מואצות, בלי אויר בריאות ועם הרבה שאלות – חלקן פתוחות, חלקן מתפלספות, חלקן מעצבנות, חלקן מורכבות, וחלקן מסקרנות. משנה לשנה אני מרגישה שסימני הקריאה בחיינו הולכים ומטשטשים. מה שהיה מובן בתש"ח, או בתשנ"ו, אינו ברור עם סיומה של שנת תשע"ז.   בפתח תשע"ח, כמדינה, חברה וכפרטים החיים בה –

עוד >>